באתי לבקר אותך בקבר לא מזמן לא הייתי הרבה זמן לפני וגם ביקשתי על זה סליחה אני מבטיחה לנסות לבוא יותר ישבתי וכתבתי לך מכתב סיפרתי לך שאני מתגעגעת ושאני מרגישה אותך איתי כל הזמן שלפעמים לפני שאני הולכת לישון אני מדמיינת שאתה לצידי מחבק אותי לפעמים גם סתם כשאני עצובה ומתגעגעת או עומדת מול נוף יפה וא

אני לא יודע אם אתה מסוגל לקרוא את זה שם מעל העננים קרוב לשמש, אך אכתוב לך בכל זאת. אתה בטח לא זוכר אותי כי התראינו פעם אחת בודדה, אצלכם בבית של אבא קובי ואמא נועה הגעתי לביקור קצרצר עם בנותיי, נכנסת עם גיטרה הביתה וחיוך ענקי. האמת ? לא באתי לכתוב על המפגש ההוא אלא לספר לך שכאן למטה יש המון אנשים ש

אורי האהוב, לא אשכח את החיוך המדהים שלך מאז ומתמיד. אותו חיוך רחב ביישן. איזה מזל שהלחנת לעולם מוסיקה נפלאה והטבעת חותם בלחנים מפעימים ומרוממי רוח. כולך היית מרומם רוח ויפה ומפעים.

אוריל'ה, לפני שנתיים, ממש סביב יום הולדתך, הכרנו. נכון, הקשר שלנו ידע עליות ומורדות, אבל אין ספק שמאז אתה אחד מעמודי התווך המרכזיים בחיי. לא תמיד הייתי החברה הכי טובה. לא כלפיי ולא כלפיך, ואני לא יודעת אם סלחת, סלחתי או שהמוות עושה את החיים קצרים והכל חסר משמעות. אני לא יודעת איפה עומד הקשר שלנו כר

אורי יקר, למרות שאני מכירה אותך עוד כשאמך קיפצה מכאן לשם אתך בבטן, אבל בעצם בקושי היכרנו. יש לי זיכרון אחד ומאד מוחשי ממך ביום שהגענו לתיכון ליום פתוח ואתה אירחת אותנו. השיח אתך היה פתוח, מזמין ונעים והרגשנו שאתה מארח אותנו בשמחה ובאהבה למקום ולזולת. לצערי נחשפתי לכישרון המוסיקאלי שלך רק בהלוויה של